הכרעת דין בתיק הע"ז 19341-10-09

מר אחמד חרבאוי (להלן: הנאשם), ניהל עסק בשם "המבריק", שבמסגרתו ניתנו שירותי ניקיון והסעות (להלן: העסק). לפי האמור בכתב האישום - שהוגש ביום 22.10.09 - במועד שאינו ידוע למאשימה סוכם בין הנאשם לבין מפעל אליהו תעשיות פלסטיק בע"מ (להלן: המפעל), הסכם להספקת שירותי ניקיון והסעות, הנדרשים למפעל, ע"י העסק של הנאשם.

ביום 28.7.08, במסגרת ביקורת שערכו מפקחי משרד התמ"ת במפעל, הנמצא באיזור התעשיה הצפוני באור-עקיבא, נמצאו שני תושבי הרשות הפלשתינאית, אשר עבדו בעבודות ניקיון במפעל; פרטיהם בסעיף 5 לעובדות האישום (להלן: העובדים). לטענת המאשימה, העובדים לא היו בזמנים הרלבנטיים לאישום אזרחי ישראל או תושביה, ולא היו רשאים לעבוד במפעל, בכלל, ואצל הנאשם, בפרט. לפיכך - הואשם הנאשם בהעסקת העובדים, שלא על פי היתר להעסקת עובדים זרים, בהתאם להוראות סעיף 1יג' לחוק עובדים זרים, התשנ"א- 1991, בצירוף סעיף 2(א)(ב) לחוק.

ביום 7.11.10, כפר הנאשם במיוחס לו וטען, כי העובדים "הועסקו על-ידו בהיתר." [עמ' 3, ש' 12-9]. בהתאם, נקבע מועד להוכחות, ליום 4.5.11 - בנוכחות הנאשם ובא-כוחו; כן נקבע בנוכחותם, כי למועד האמור יביאו הצדדים את כל עדיהם וראיותיהם ויהיו ערוכים לאפשרות לסכם באותו יום ובנוסף, הובהר לנאשם, כי אם לא יתייצב ניתן יהיה לשופטו בהיעדרו [החלטה בעמ' 3 לפרוטוקול]. מטעמים הקשורים למטלות אחרות של בית-הדין, שונה מועד ההוכחות, בהחלטה מיום 21.1.11, ונקבעה ישיבה ליום 11.5.11, בשעה 13:00. לפי רישומי בית-הדין, ההחלטה עם התאריך החדש נמסרה במשרד ב"כ הנאשם, כבר בתאריך 27.1.11 .

רק ביום 9.5.11, יומיים לפני המועד המיועד להוכחות, הוגשה בקשה לדחיית מועד ההוכחות מאת ב"כ הנאשם, מטעמיו, שכן, ביום 11.5.11 הוא משתתף בקורס גישור של לשכת עורכי-הדין, משעה 15:00, ולפי הכתוב בבקשתו - "... ובשעות הבוקר לח"מ סידורים פרטיים". בהחלטה מאותו תאריך, נדחתה הבקשה, גם במחשבה שהמועד תואם בנוכחות ב"כ הנאשם, מספר חודשים קודם לכן, ונוכח העובדה שהתאריכים הפנויים ביומן בית-הדין רחוקים. בקשה נוספת של ב"כ הנאשם, לשינוי המועד, הוגשה בבוקר הדיון, בטענה, כי מועד ההוכחות שתואם בנוכחותו היה 4.5.11 ורק בשלב מאוחר יותר נדחה הדיון ליום 11.5.11, והתאריך החדש נודע לב"כ הנאשם - "אך ורק ביום 03/05/2011 עת שיצר שיחה עם בא-כוח המאשימה ..." (להלן: הבקשה השניה); פרט לכך, חזר ב"כ הנאשם, בבקשה השניה, על הנמקתו לבקשה לדחיית הדיון, תוך שהוא מציין, שב"כ המאשימה לא הסכים לבקשתו.

בתחילת ישיבת ההוכחות, כשהובהר שאין התייצבות מטעם הנאשם או בא-כוחו, על אף שלא ניתנה החלטה בבקשה השניה, שהוגשה, כאמור, רק בבוקרו של מועד ההוכחות - יום בו היו דיונים אחרים בבית-הדין, משעות הבוקר ועד הזמן שיועד להוכחות בתיק זה - יצר ב"כ המאשימה קשר טלפוני עם ב"כ הנאשם, ולפי דבריו: "הוא הודיע לי שיש לו קרוב משפחה שעבר ניתוח והוא נמצא עמו בירושלים.", אבל, הוסיף ואמר: "שהנאשם בדרך ...". הוסיף ב"כ המאשימה ומסר לבית-הדין, כי יצר קשר ישירות עם הנאשם - "שאמר לי שהוא נתקע עם הרכב שלו ולא יגיע היום.". מאחר שכל עדי המאשימה נכחו והנאשם הוזהר שאם לא יתייצב ניתן יהיה לשופטו בהיעדרו, ובמיוחד - נוכח אישור המסירה של ההחלטה על שינוי מועד הדיון, במשרדו של ב"כ הנאשם, כבר ביום 27.1.11 - הוחלט לשמוע את העדים באותו מועד, בהעדר הנאשם.

בתום שמיעת העדים, ביקש ב"כ המאשימה להימנע מסיכומים בעל-פה ולסכם בכתב על מנת לתת הזדמנות לנאשם לסכם על יסוד החומר שהוגש, וכך נקבע.

הארכנו בתיאור עד כה, הואיל ובסיכומי הנאשם הושם דגש על נושא הטעמים לאי ההתייצבות לישיבת ההוכחות ונטען רבות בעניין זה. אמנם, נכתב שם, כי ב"כ הנאשם "כהרגלו מכבד את כל החלטה שתינתן ע"י כב' בית הדין" [ס' 7לסיכומים], אולם, זאת - לאחר שהעלה טענות כנגד אישור המסירה, מיום 27.1.11, לפיהן - "החתימה אינה חתימתו של ב"כ הנאשם ...". [ס' 6, שם].

נראה, כי לא למותר להזכיר, שהמצאה במשרד עורכי-דין הינה הזמנה כדין, גם אם מי שחתם על קבלת ההזמנה לדין, אינו עורך הדין, באופן ישיר, וחבל שטענה זו חזרה והועלתה.

ניתן גם להזכיר, כי כאשר נודע על שינוי המועד - לשיטת ב"כ הנאשם, רק ביום 3.5.11 - ראוי היה להגיש בקשה לשינוי התאריך סמוך לאחר מכן, ולא כעבור מספר ימים, כפי שנעשה במקרה זה, וללא הבאת מלוא הנימוקים האישיים; לא זו אף זו, משלא התקיים מועד ההוכחות - 4.5.11 - שהיה בידיעת ב"כ הנאשם, היתה זו חובתו לוודא, למתי נדחה הדיון. גם העובדה, שהנאשם עצמו לא התייצב, מעלה יותר מתמיהה אחת בקשר לסיבות לכך. כך או אחרת - חבל שניסו להיבנות מנושא זה, תחת להסתפק בהתמודדות עם הראיות שהוצגו.

משהנאשם לא חלק על כך, שהוא אשר העסיק את העובדים שפרטיהם מופיעים בכתב-האישום, ושהם תושבי הרשות הפלשתינאית - כל שהיה עלינו לראות, הוא - האם הציג היתר כדין להעסקתם. אישור כזה היה אמור הנאשם להציג כבר בעת חקירתו ע"י מפקחי התמ"ת, ואז, מן הסתם, לא היה מוגש כתב-האישום נגדו. ברם, מהחומר שהוצג לנו עולה תמונה אחרת.

ראשית, לפי תעודת עובד ציבור, מאת ראש ענף תעסוקה טול כרם וקלקיליה במינהל האזרחי לאיו"ש - ביום הרלבנטי לאישום, 28.7.08, לשני העובדים הנ"ל " לא היה רישיון עבודה בתוקף בישראל" [ ת/9 - ההדגשה במקור]. אמנם, לשני העובדים היה "היתר כניסה לישראל כולל לינה" [ ת/5א - ת/5ב], אולם, אין היתר זה נותן לאותם עובדים רשות לעבוד בישראל, בכלל, ואצל הנאשם, בפרט. יש הבדל מהותי בין היתר שהייה בישראל, האישור שהיה לשני העובדים, לבין אשרת עבודה - אישור שלא היה לשני העובדים, במועד הביקורת. אין לקבל את טענת הנאשם בסיכומיו, כי מאחר שלא כתוב לעובדים בתעודות שהציגו, כי אסור להם לעבוד, אזי, ההנחה היא, שעצם העובדה שמנפיקים לתושבי השטחים היתרי כניסה לתקופה של 3 חודשים כולל לינה, מובן מאליו, שהאישור ישמש להם לעבודה אפילו בשעות הלילה [ס' 11 לסיכומיו].

בהקשר זה אציין, כי גם לו ניתן היה לראות בהיתרים שסופקו לעובדים, מעין תחליף להיתר עבודה בישראל - ואיני קובעת כך - הרי, החוק מחייב את המעסיק - ובענייננו, הנאשם - לדאוג לקבלת היתר להעסקת העובד הזר, שכן, נקבע בסעיף 1יג'(א) לחוק עובדים זרים:

"לא יקבל אדם עובד זר לעבודה, אלא אם כן הממונה או עובד משרד הפנים מטעמו, התיר בכתב את העסקתו של העובד הזר אצל אותו מעביד, ובהתאם לתנאי ההיתר; היתר כאמור יכול שיהיה למכסה מסוימת של עובדים זרים שיועסקו אצל אותו מעביד או לפי רשימה שמית."

הנה כי כן, הנאשם לא יצא ידי חובתו, משלא הציג היתר שלו - על שמו, כנדרש בחוק, להעסיק את העובדים אותם הודה שהעסיק, במועד הרלבנטי לאישום.

שנית, הואיל ובמועד הביקורת לא נכח הנאשם במפעל, אבל, מדברי מר רפי מכלוף, הסמנכ"ל במפעל, עלה, כי הנאשם הוא שהעסיק את שני העובדים במתן שירותי ניקיון למפעל [ ת/1, ת/2], נשלח ביום 24.9.08, אל הנאשם, "זימון לחקירה ודרישה להמצאת מסמכים" [ ת/8]. הנאשם לא התייצב לחקירה במועד שנקבע לו בזימון [עדות המפקח שי טולדנו: עמ' 7, ש' 5-2].

בסיכומי הנאשם נטען, כי הקבלן שסיפק את העובדים למפעל - "הוא יונס ולא הנאשם" [ס' 9, שם]. אף אם נכון הדבר, כי בהודעותיו של רפי מכלוף הוא דיבר על אדם בשם "יונס", הנה, לפי מסמכי ההתקשרות שהציג לחוקרים, הוא קיבל את שירותי הניקיון "מחברת המבריק של יונס" [ ת/2, ש' 8; וראו גם: החשבוניות ת/7]. מטעם זה, נשלח הזימון לחקירה "לכבוד המבריק שירותי ניקיון והסעות לידי אחמד חרבאוי" [ראו: ת/8], ועובדה היא, שהנאשם הודה בכך, שבמועד הרלבנטי לכתב האישום שלפנינו, הוא ניהל עסק בשם המבריק, במסגרתו נתן שירותי ניקיון והסעות גם למפעל, והוא אשר העסיק, בפועל, את שני העובדים שנצפו עובדים במפעל, ביום 28.7.08 [עמ' 3, ש' 10-9]. הדברים אמנם נאמרו מפי ב"כ הנאשם, אך, הנאשם אישר את דברי בא-כוחו והצהיר לפרוטוקול, שהוא יכול להעיד בשפה העברית [עמ' 3, ש' 12]. במצב דברים זה, אין כל משמעות לכך, שמר מכלוף התייחס בהודעותיו, בקשר לחברת המבריק, גם לאדם בשם יונס. זאת ועוד, בעדותו לפנינו אמר מר מכלוף מפורשות: "את אחמד חרבאוי אני מכיר. הוא נתן לחברה שלנו שירותי ניקיון." [עמ' 5, ש' 7]. מר מכלוף אף אישר, כי את החשבוניות של "המבריק", מר חרבאוי נהג לתת להם [עמ' 6, ש' 1].

לא למותר להזכיר, כי על הנאשם הוטל קנס מינהלי, בגינו ביקש להישפט, והוא לא הציג היתר כנדרש, גם בשלבים שקדמו להגשת כתב-האישום. ככל הנראה סבר, בטעות, כי די באישורים שהחזיקו העובדים, כמתואר לעיל.

לאור כל האמור לעיל - הנני מרשיעה את הנאשם בעבירה שיוחסה לו בכתב-האישום - העבדת עובדים זרים בלא היתר עבודה, לפי סעיף 1יג' לחוק, בניגוד להוראות סעיף 2(א)(2) לחוק.

<#4#>